'הכישלון המוחלט' בעזה | אבי יששכרוף, מומחה לעולם הערבי

אבי יששכרוף הוא עיתונאי וסופר ותיק החוקר כבר עשורים את הזירה הפלשתינית והמזרח תיכונית. בראיון זה הוא מסביר מדוע מדיניות הממשלה במלחמה היא בגדר 'כישלון מוחלט' (וזאת בניגוד ל-'ניצחון המוחלט' שהבטיח לנו נתניהו בתחילת המלחמה) ומדוע ההתעקשות של הממשלה לא לדוג לחלופה מדינית לחמאס תוביל בסופו של דבר רק להמשך שלטונו, באופן שבו המלחמה תוכל להימשך עוד ועוד, מבלי שמטרותיה המוצהרות: מיטוט החמאס והחזרת החטופים, בכל מושגות.

גם לאחר ההלם והטרגדיה הנוראים שחווינו כולנו, ובעיקר צה"ל, ב־7 באוקטובר, הצבא הצליח להתרומם שוב על רגליו ולהכות באינטנסיביות ובנחישות את חמאס. לא מדובר בטיפול נקודתי, אלא במכות אדירות שלחמאס ייקח שנים להשתקם מהן: מספר האבדות העצום מקרב מחבלי חמאס; השבויים הרבים; חוסר היכולת להתמודד על הקרקע כמסגרת צבאית עם העוצמה של צה"ל; הבריחה למנהרות והפקרת האזרחים; וההימלטות של בכירי חמאס דרומה כשהם מקיפים את עצמם בבני ערובה לכל מקום אפשרי, כדי להימנע מעימות עם חיילי צה"ל. הפעולה הקרקעית הישראלית בעזה הותירה רצועה הרוסה, מדממת, עם פגיעה קשה בזרוע הצבאית של חמאס וכמובן בתשתיות הצבאיות של הארגון שנפגעו בצורה קריטית.

על אף ההישגים הטקטיים המרשימים של צה"ל, לא ניתן לדעת יששכרוף להתעלם מן הכישלון המתמשך והסיסטמטי מבחינת המדיניות הכוללת, עליה אחראית הממשלה עצמה: בכל שטח שממנו נסוג צה"ל ברצועת עזה שבים וצצים אנשי חמאס, הממשיכים לשלוט בפועל בשטח: מפקחים על חלוקת הסיוע, שולטים במחירי המוצרים, רודפים חשודים בשיתוף פעולה עם ישראל - ובמקרים מסוימים מוציאים אותם להורג.

המטרה הראשונה - מיטוט שלטון חמאס, טוען יששכרוף, לא מושגת בעיקר מאחר שממשלת ישראל ונתניהו מסרבים בתוקף לדון בחלופות ריאליות לניהול האזרחי של רצועת עזה, בשל החשש של נתניהו מבן גביר ומסמוטריץ'. כתוצאה מכך, לא מושגת 'הכרעה' בעזה ואין כרגע שום חלופה ריאלית לשלטון חמאס מלבד שיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית ברמאללה ומדינות ערביות סוניות מתונות. אך מכך נתניהו חושש במיוחד, אפילו יותר מהישרדותו של שלטון חמאס. מדוע? לא מאחר שהרשות מסוכנת יותר, אלא מהחשש שאפילו דיון באשר לאפשרות של שיתוף פעולה עם אנשי הרשות יביא למיטוט שלטון נתניהו עצמו בשל פרישת בן גביר וסמוטריץ' (ואולי לאחר מכן למיטוט שלטון חמאס). בסופו של דבר, נתניהו מונע שינוי ממשי בעזה ובכך מאפשר במו ידיו את הישרדות חמאס, למרות הפעולה הצבאית המצליחה יחסית.