חברי הקואליציה מציגים: רק ביבי, שום דבר אחר לא מעניין

שבת, 7.12.24. החמאס משחרר אות חיים ראשון ממתן צנגאוקר, אחרי יותר מ-420 יום במנהרות של עזה, שמסעיר את המדינה ומחזיר לקדמת הבמה את הצורך בקידום עסקה. לאורך כל השבוע מאז לא נשמע או נראה אפילו ציוץ, פוסט, או התבטאות אחת על הסרטון מצד אף אחד מחברי הקואליציה - כאילו לא היה.

באותו הזמן בדיוק, בחגיגה שלא ראינו כמותה ברשתות החברתיות, הם פרסמו מאות ציוצים רק בנושא אחד: עדות נתניהו במשפטו, שנערכה באותו השבוע.

מה ניתן ללמוד מכך? שלחברות בקואליציה, קל וחומר בממשלה, יש כללים ותנאים מקדימים מאוד ברורים: הנאמנות לנתניהו עומדת מעל לכל, וזו גם הדרך הטובה ביותר לקבל דריסת רגל בתקשורת בימים אלו. במציאות שבה יש לממשלה אפס הישגים להציג עבור הציבור ומה שבאמת מעסיק אותו מאז ה-7.10, ברור מה עומד מאחורי הדברים. ככה נראה בליץ תקשורתי של הנדסת תודעה, שמנסה להסיט בכוח את תשומת הלב הציבורית למקום שבו הכי נוח לנתניהו להיות: קורבנות במקום אחריות. תוך כדי, מקבלים גם הזדמנות להסית נגד כל מערכת אכיפת החוק, ובמיוחד היועמ"שית, כאילו הציפייה מנתניהו לעמוד לדין כמו כל אזרח היא דבר פסול ומגונה.

יש לציין כי נתניהו משמש כעת במשפטו כעד הגנה, קרי: הוא כלל אינו מחויב להעיד בבית המשפט, והיה יכול לוותר על כך אם היה רוצה. בנוסף לכך, הוא טען בתגובה לטענות שהוא נמצא בניגוד עניינים ואינו יכול להמשיך ולנהל את ענייני המדינה בזמן שהוא עומד לדין, כי אין לו שום בעיה להמשיך ולנהל את שתי הזירות במקביל. מכונת הרעל, מצידה, הפכה את העיסוק המשפטי של נתניהו לחזית כוללת נוספת, כאילו מערכת אכיפת החוק שווה בעוצמת האיום שלה לאיראן, סוריה או חמאס.