כיצד מפקירה הממשלה את תושבי העוטף ועיירות הפיתוח בזמן מלחמה?

פרופ' אמריטוס לסוציולוגיה מאיר עמור, חבר בקולקטיב המזרחי אזרחי, מסביר כיצד תושבי עוטף ישראל ועיירות הפיתוח, שחיים תחת הזנחה רבת שנים – חברתית, כלכלית וביטחונית, סובלים במיוחד בזמן המלחמה. זאת למרות שכל השנים שבהן נתניהו והליכוד נמצאים בשלטון ומתיימרים לייצג את עיירות הפיתוח ואת 'ישראל השנייה'. פרופ' עמור מדגיש שהערים מופקרות ללא ממ"דים, כאשר השירותים הבסיסיים כושלים, ומנהיגי הקהילות משרתים את מפלגות השלטון במקום לדאוג לתושבים.

פערי המציאות אליהם מתייחס פרופ' עמור מקבלים משנה תוקף בימי המלחמה הנוכחית. המחדל הביטחוני של ה-7 באוקטובר חשף ביתר שאת את עומק ההזנחה המערכתית של הפריפריה הדרומית. תושבים שכבר שנים מתריעים על מחסור בתשתיות מיגון בסיסיות, על היעדר מענה ביטחוני הולם, ועל קריסת השירותים החברתיים, מצאו את עצמם חשופים באופן קיצוני ביום הקשה ביותר בתולדות המדינה.

האירוניה המרה היא שדווקא אותן קהילות שהליכוד מתהדר בייצוגן, הן אלו שמשלמות את המחיר הכבד ביותר של המדיניות הממשלתית. שנים של הסתמכות על "ראשי קהילות" ו"מנהיגים מקומיים" שפעלו כקבלני קולות עבור המפלגות הגדולות, יצרו מצב שבו הקול האותנטי של התושבים נדחק הצידה לטובת אינטרסים פוליטיים צרים.

עמור טוען כי הפסקת ההפקרה החברתית והביטחונית היא הדרך להבטיח חברה שוויונית ומשותפת לכולם. לטענתו, כדי להביא לשינוי אמיתי יש להקים ארגונים מקומיים ועצמאיים שידרשו צדק חברתי, שוויון בזכויות ושירותים נאותים לכלל האזרחים.