למה הכול מתייקר ומה המדינה עושה בנידון? על מדד ג׳יני (מדד אי השוויון) והקשר שלו להפיכה המשטרית ואובן הסולידריות

מהו מדד ג'יני ואיך הוא קשור לניצול לרעה של כוח, התעשרות נוספת של העשירים, שחיתות, עוני ואלימות? ומה מצבה של ישראל ביחס למדד ג'יני? יעל נבט, פעילה ומרצה בתחומים חברתיים וכלכליים, מסבירה כאן בסרטון מה עומד מאחורי העלייה של ישראל במדד, מה הקשר בין פערים חברתיים-כלכליים לבין היחלשות הדמוקרטיה וירידה בסולידריות החברתית - וכיצד כל זה קשור להפיכה המשטרית, תפקוד ממשלת המחדל והיחס לחטופים?

כולנו מרגישים שהכול מתייקר ויש פחות ופחות שירותים שפעם קיבלנו מהמדינה. כדי להבין מה גורם למציאות הזאת, בלי לדבר במונחים כלכליים, נעזר במושג ״כוח״: כוח יכול להיות פיזי, נובע מתפקיד מסוים, קשור לאישיות כוחנית או לכסף שמתלווה אליו וקונה עוצמה והשפעה. האם השימוש הנכון בכוח פיזי הוא לסייע בהרמת משהו כבד? או שאולי נכון להכות את מי שחוסם לנו את הדרך? האם השימוש הנכון בכוח פוליטי הוא להעניק השכלה ופיתוח מקצועי למי שזקוקים לכך? או אולי דווקא למנות מקורבים לתפקידים עם עוד השפעה וכסף?

לעתים כוח מנוצל ליצירת אי שוויון. דוגמה לשימוש לרעה וניצול כוח לצבירת עוד כוח על חשבון אחרים היא מתחום הבריאות. צמצום התקנים לרופאים, חוסר השקעה במיטות אישפוז ומניעת כסף מתרופות מתקדמות משמרים אוכלוסיות רבות במצב של הישרדות ומרחיקים אותן משיפור מצבם הכלכלי. בעלי הכסף רוכשים שירותי בריאות באופן פרטי והפער הכלכלי-חברתי מתרחב.

טבעי שהכוח לא מתחלק בעולם באופן שווה, אבל הגורמים לכמות הכוח שאדם יצבור בחייו אינם קשורים רק לגורל כמו לאיזה משפחה נולדתי. ההזדמנויות למיצוי הכישרונות, לפיתוח מוטיבציה וגם לצבירת עוד כוח הן במידה רבה תוצאה של החלטות הממשלה במדינה בה אנו חיים. יש מי שמתקשים, כתוצאה מאירועי חיים לרכוש השכלה, לשמור על הבריאות ולמצוא פרנסה טובה ולהקנות לילדיהם עתיד טוב יותר. ממשלות יכולות לתת הזדמנויות גם למי שנולדו עם קלפים פחות טובים. מאידך, הן יכולות גם לחזק את בעלי הכוח ולשמר מצב של הישרדות לכל השאר.

כדי להבין מהו אי שוויון כלכלי-חברתי נוסיף לשיחה שלנו את המונח הכלכלי ״משאבים״. שליטה במשאבים מספקת יותר כוח כאשר בעלי הכוח השלטוני, התקשורתי והכלכלי תומכים זה בזה בהקשר שאנו מכירים במונח הון/עיתון/שלטון, זו בחירה של ממשלות להעמיק או לצמצם את הפער. הפער הכלכלי-חברתי ניתן למדידה בסולם שנע בין 0, שבו יש שוויון בין כולם, לבין מאה, כשכל המשאבים בידי אדם אחד. הסולם הזה נקרא ״מדד ג'יני״, אשר מודד את הפער בין בעלי המשאבים לבין כל השאר.

במדינות בהן מדד ג'יני הוא גבוה, בעלי הכוח מנצלים את כוחם כדי לחוקק חוקים אשר מעשירים את העשירים, מצמצמים את חופש הדיבור ולרוב אזרחי מדינות אלה סובלים תמותת תינוקות גבוהה, תוחלת חיים נמוכה, עוני ופשע. אי שוויון מגיע במדינות כאלה עם ניצול לרעה של כוח, שמתבטא בשחיתות, באלימות, בחוסר ביטחון תזונתי ובבעיות בריאות. כל מי שיכול מנצל את כוחו לרעה כדי לקבל תרופה, לעבור טסט או להוציא היתר בנייה צריך לשלם שוחד - אבל זאת לא גזירת גורל. ביכולתם של בעלי הכוח לזכור שעם הכוח באה אחריות ולהשתמש בכוחם על מנת למנוע התעמרות וניצול ולהפנות משאבים ציבוריים לצמצום הפערים - מצב שבסופו של דבר מטיב עם כולם, באמצעות אקלים של צמיחה וביטחון.

לצערי הרב היום בישראל הפכנו לחברה ששופטת הכל דרך משקפי הדין הפלילי: אם זה פלילי - זה אסור, ואם זה לא פלילי - זה כשר. בתוכנו אנו יודעים היטב שזה רקוב מוסרית לקחת משאבים מאוכלוסיות ללא קשרים או לזלזל בחלשים רק כי אפשר, אבל אנו עסוקים ביום יומי ובקושי המתלווה אליו. הערבות ההדדית נחלשת, מתגבר הזלזול בחיי האדם בכלל, ובמיוחד בחיי החטופות והחטופים בפרט.