למה יריב לוין ניסה לסכל את המינוי של יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון בחסות מכונת הרעל?

אמש (26.1.25) מונה כבוד השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון החדש, לאחר ששימש כממלא מקום הנשיאה הקודמת, אסתר חיות, ולמעשה בית המשפט העליון התנהל ללא נשיא נבחר במשך 15 חודשים. זאת למרות הניסיון המתמשך של עמית, עד לאתמול, לסכל את המינוי של עמית מאז פרישתה של חיות, על אף שהייתה הסכמה רחבה כי הוא זה שאמור להתמנות לתפקיד על פי שיטת הסניוריטי (הקובעת כי הנשיא החדש המתמנה נקבע לפי הוותק בבית המשפט העליון בלבד).

מה עומד מאחרי הניסיון הזה, הכולל ניסיון ברגע האחרון של מכונתה רעל והנדסת התודעה להמציא האשמות כנגד עמית על ניגוד עניינים ועבירות בנייה לכאורה? התשובה היא פשוטה: עמית נחשב בעיני יריב לוין ל-'לעומתי' ומתנגד עיקש למהלכי ההפיכה המשטרית. לוין היה מעוניין (כיו"ר הועדה לבחירות שופטים) למנות נשיא אחר, שישתף פעולה עם מהלכים אלו ולא יעמוד כחומה בצורה כנגד הניסיון השיטתי לפגוע במעמדו של בית המשפט העליון ובג"צ, כשומר הסף כמעט האחרון של הדמוקרטיה מול ניסוין הרמיסה השיטתי שלה ע"י הממשלה והקואליציה.

אמש (26.1.25), לאחר שיריב לוין החליט להחרים את כינוס הוועדה לבחירת שופטים (יחד עם שני נציגי הקואליציה בוועדה) ואת בחירתו של עמית לאחר 15 חודשים (שגם זה נעשתה רק בעקבות הוראה של בג"צ ודחייתה מספר פעמים לבקשת לוין), הודיע זה כי הוא לא מכיר בעמית כנשיא. לאחר ההצבעה הערב על מינויו של השופט עמית לנשיא בית המשפט העליון – שלח שר המשפטים יריב לוין מכתב למנהל בתי המשפט צחי עוזיאל ובו הצהיר: "איני מכיר בכב' השופט יצחק עמית כנשיא בית המשפט העליון, וההליכים במסגרתם נבחר פסולים מן היסוד ובלתי חוקיים". זאת, אף על פי שהשופט עמית נבחר כחוק, ובהתאם להוראת בג"ץ, בוועדה לבחירת שופטים - וברוב של חמישה (כפי שנדרש בחוק).

מה המשמעות המעשית של הצהרת לוין?

מערכת ניהול בתי המשפט בנויה באופן פריטטי (דו צדדי), כך שנושאים רבים הנוגעים לפעילות השופטת של המערכת תלויה בהסכמת שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון. בין הסוגיות שעליהם להכריע בהם יחדיו: מינוי נציב התלונות על שופטים, מינוי שופטים בפועל לבתי המשפט, מינוי שופטים בכירים, מינוי והארכת כהונה של יושבי ראש וחברי ועדות ערר, מינוי נשיאים וסגני נשיאים. השר הוא גם זה שמכנס את הוועדה לבחירת שופטים, ולכן כשהוא אינו מכנס אותה – שופטים חדשים, לכל הערכאות, אינם מתמנים. מסיבה זו, המשמעות המעשית של הצהרתו של לוין היא שיתוק המערכת ותקיעת הניהול השוטף שלה – לפחות בשנתיים הקרובות, אלא אם הכנסת תתפזר לפני המועד הנקוב שלה.

יש לציין כי בחצי שנה האחרונה לוין כבר הנהיג את השיתוק הזה – ולכן לכאורה אין חדש מבחינה מעשית בעקבות ההצהרה של לוין. בהיעדר נשיא לבית המשפט העליון – לממלא המקום שלו יש את אותן סמכויות בדיוק. עוד לפני שהשופט יצחק עמית מונה לנשיא, ועוד לפני הטענות שעלו נגדו לאחרונה, השר לוין החרים את הפגישות עם עמית שכיהן כממלא מקום הנשיא, וכך גם בשלושת החודשים האחרונים לכהונתו של ממלא המקום הקודם, עוזי פוגלמן. כתוצאה מכך, נוצר המחסור הנוכחי בשופטים – 3 בעליון ו-12 ביתר הערכאות, לא כולל השופטים שאמורים לפרוש השנה. באופן זה, לוין נמנע מלכנס את הוועדה לבחירת שופטים ובמשך חצי שנה האחרונה לא התמנו שופטים חדשים – עד לוועדה שמתכנסת כיום, בהוראת בג"ץ. לצד זאת סוגיות כמו מינוי יושבי ראש לוועדות ערר ומינוי נשיאים וסגני נשיאים גם נתקעו ולא קודמו, וגם לא מונה נציב תלונות על שופטים.

למעשה, להצהרה של לוין אין שום משמעות חוקתית ואינה יכולה להתממש ברמה המעשית, אך ברור כי הניסיון שלו לתקוע טריז בגלגלי מערכת המשפט, והסירוב לכנס את הוועדה לבחירת שופטים כחלק מכך, הובילו (ועדיין עלולים להוביל) לעיכוב במינוי שופטים בערכאות שונות, ליצור עומס נוסף על מערכת המשפט (העמוסה לעייפה גם כך, בשל מחסור גדול בשופטים) ולהביא לעינוי דין ופגיעה באזרחים.