מה נתניהו ידע לפני ה-7.10? את מה שהוא מעדיף להסתיר מאיתנו

מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר חשפה את עומק המחדל הביטחוני שאליה הגיעה המדינה בתקופת נתניהו -וזאת על אף התרברבותו לפני מספר שנים כי 'העשור האחרון היה השקט בהיסטוריה' ואת קריסת מדיניות ההססנות של נתניהו – "שקט תמורת שקט". למרות התרעות מודיעיניות ברורות על כוונות חמאס ותוכניות פעולה מוכנות למתקפות נגד, נבחרה על ידו שוב ושוב מדיניות של הכלה ותשלומים בכסף קטארי במקום הכרעה.

אחרי מתקפת ה-7 באוקטובר, כשבמערכת הביטחון החלו לאמוד את עומק המחדל, נתניהו כבר היה עסוק בדבר אחר לגמרי - ויצא לקרב על הגנת התדמית שטיפח כל חייו - 'מר ביטחון'. זאת, לאחר שמתקפת חמאס ריסקה את דוקטרינת נתניהו ארוכת השנים, זו של הימנעות והססנות, של שקט תמורת שקט וזו שתעדיף תשלומים על חיסולים, הגנה על התקפה וזו שהכילה ירי רקטות ומחבלים על הגדר.

נתניהו נושא לא רק באחריות הכוללת כראש הממשלה (אך בוודאי לא הבלעדית), זו ההתנהלות של מערכת הביטחון תחת ממשלותיו, ובהתאם למדיניות העקבית עצמה שהתווה, שהובילו למחדל המדיני.

כבר בפברואר 2018, על רקע הצעה של צעיר פלסטיני לארגן הפגנות מחאה על גדר הגבול, לאמ"ן הגיע מידע מודיעיני מוצק שמטרת חמאס היא לבצע מרחץ דמים ביישובי העוטף. אל מול תכניות הפלישה של חמאס, שהיו ידועות, החליט נתניהו על הקמת המכשול התת קרקעי - "הבייבי שלו". עיקר הסכום: 3.5 מיליארד שקלים, הושקע בתת קרקע ובחסימת המנהרות, ורק 3% מהסכום: 122 מיליון שקלים, הושקעו בגדר העילית. על המכשול העילי בגבול עזה אמר נתניהו כי הוא "ימנע חדירת טרוריסטים מעזה לשטחנו מעל פני הקרקע". מה שבפועל התגלה כתזה שגויה כמובן.

לאחר עוד הסלמה וסבב טילים של חמאס על העוטף ב-2018, עולה האפשרות לחסל את מוחמד דף ויחיא סינוואר, כפי שהציג ראש השב"כ דאז, נדב ארגמן. במקום זאת, בוחר נתניהו באפשרות אחרת - לשלוח את ראש המוסד דאז, יוסי כהן, לשכנע את הקטארים שיתנו מזוודים עם דולרים לחמאס - שקט תמורת דולרים. על כן, בניגוד למה שנטען, היוזמה להעברת הכסף לחמאס הייתה לא רק על דעתו של נתניהו, אלא יוזמה שלו עצמו - וזאת בניגוד לעמדת ראשי מערכת הביטחון, ועל אף שהיו חלופות אחרות - התקפיות יותר, לטיפול במצב הביטחוני!

זו הייתה רק תחילתה של מגמת העלמת העין של נתניהו מהתעצמות חמאס, התקרבותו החוזרת ונשנית לגדר המערכת וניסיונותיו לפרוץ אותה, ובמקום זאת להמשיך ולהעדיף את אפשרות העברת הכסף הקטארי לחמאס - גם כשהקטארים עצמם כבר לא היו מעוניינים בכך (כפי שקרה ב-2019). יתרה מכך, נתניהו דאג כי העברת הכספים הזו לא תיחשב כתמיכה בטרור, על מנת שהאמריקאים לא יפעלו כלכלית כנגד קטאר.

הגיעה שנת 2023, ואיתה ניסיון ההפיכה המשפטית. במשך שנים נתניהו תלה את מדיניות ההימנעות הביטחונית שלו: לא לחסל, לא לתמרן, לא תמיד להגיב - בהמלצות הצבא לכאורה. אך החל מ-2023, התמונה מתהפכת לחלוטין: הצבא לא הפסיק להתריע כנגד מתקפה על ישראל, נתניהו פשוט בחר לא להתייחס ברצינות לאזהרותיהם, מבחינתו הם הפכו בכלל לשחקנים פוליטיים שפועלים נגדו.

באמ"ן מנטרים לא מעט שיחות בתקופה זו, והמסקנה היא אחת - האויבים מצפון, דרום ומזרח מזהים חולשה ומרגישים ששעת הכושר מתקרבת. ב-13 במרץ 23' חיזבאללה מרסק את כל הקווים האדומים - לראשונה מאז מלחמת לבנון השנייה, נשלח מחבל לבצע פיגוע תופת בעומק ישראל. 6 ימים לאחר מכן, ראש חטיבת המחקר באמ"ן, עמית סער, שולח לנתניהו מכתב ההתרעה אסטרטגי ראשון - הסבירות למלחמה בשנה הקרובה גדולה. מיד לאחר מכן גם הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש השב"כ רונן בר פונים יחד לראש הממשלה ומבקשים פגישה דחופה, ב-6 עיניים, בה גם הם מתריעים כי ישנה סכנת המלחמה מוחשית. נתניהו מסרב לפגוש אותם. הם נפגשים עם גלנט, והמילים שנאמרו שם מביאים את שר הביטחון לצאת לתקשורת.

במערכת הביטחון מגבשים תגובה חריפה לפיגוע במגידו. נתניהו צריך לאשר, אבל הוא מבטל את ישיבת אישור התוכניות. הסיבה: כמה שעות לאחר מכן הוא מפטר את גלנט.

יומיים לאחר מכן, גלנט עדיין בתפקיד ומתכנסים שוב - ראש המוסד דדי ברנע לוחץ לפעולה תקיפה נגד חיזבאללה. הרמטכ"ל מצטרף, אבל נתניהו, וגם גלנט, מחליטים על תגובה רפה, בכלל נגד מטרה איראנית בסוריה. ביוני כבר מגיעים למצב שחיזבאללה מקים אוהל בתוך שטח ישראל - והדרג המדיני חושש לפרק אותו.

הממשלה מתקשה לקדם את חבילת החוקים המשפטיים, אבל ביולי מביאה לאישור את ביטול עילת הסבירות. ראש חטיבת המחקר שולח עוד מכתב לנתניהו, מצרף חומרי מודיעין ומתריע: "החרפת המשבר הפנימי – השלכות על צד אדום". "בחדרים סגורים ובדיוניים מקצועיים של אויבינו באיראן, בלבנון וברצועת עזה מעריכים שמדובר במשבר עמוק ששם את ישראל באחת מנקודות החולשה מאז הקמתה. ישראל היא נטע זר, חברה חלשה ומפורדת שסופה להיעלם", כותב הרח"ט. גם הרמטכ"ל משגר לנתניהו מכתב שמזהיר מהסלמה דרמטית. ראש השב"כ שוב מתריע מסכנת מלחמה, אך נתניהו שוב מתעלם ומתייחס כמעט בביטול להתרעות.

ההתעלמות ממערכת הביטחון והתרעותיה מגיעה לשיאה בערב ההצבעה על החוק לביטול עילת הסבירות (מרץ 23'). צמרת צה"ל מגיעה לכנסת, מבקשת להיכנס לחדרו של נתניהו, 'למשוך בדש מעילו', אבל הוא מסרב לשמוע אותם.

חודש אוגוסט, האלוף במיל' גיורא איילנד מקיים סדרת פגישות באמ"ן, מקבל תמונת מודיעין שמזעזעת אותו ומחליט לפעול מיד. "ביקשתי להיפגש עם ראש הממשלה באופן אישי באוגוסט לפני שנה. נפגשתי איתו, ואמרתי לו שחמאס הוא חלק מהכוחות שאמורים אולי להסתער על ישראל כחלק מתוכנית כוללת איראנית ואני חשבתי שיש בזה סכנה קיומית כבר אז באוגוסט 2023", הוא אומר.

הדרג המדיני, כמו זה הצבאי, רואה כיצד הנוח'בה כבר מתאמנים לתקיפה ממש מול העיניים של חיילי צה"ל. בחודשים הבאים חמאס עזה מוציא לפועל סדרת פיגועים מהגדה. ב-1 באוקטובר, 6 ימים לפני מתקפת חמאס, מתכנסת ישיבה של נתניהו עם ראשי מערכת הביטחון. ראש השב"כ מציג תוכנית פעולה לחיסול צמרת חמאס, גם את סינוואר ודף. מתקפת מנע כזו הייתה מונעת, בסבירות גבוהה, את הוצאת התכנית השטנית של חמאס לפועל. נתניהו, גם אז, בחר להתעלם ולהמשיך את המגמה כרגיל.

במערכת הביטחון הבינו היטב שנתניהו פשוט לא מקשיב להם, אבל לא עשו דבר בשטח כדי להתכונן למלחמה שמפניה התריעו. מחבלי הנוח'בה תפסו את מערכת הביטחון ב-7 באוקטובר בהפתעה מוחלטת, המחדל המודיעיני היה עצום - אבל אחרי שרואים את התמונה הגדולה, קשה להיות מופתעים.

שורת החלטות במשך שנים, ולא פחות מכך - הימנעות מפעולות אקטיביות של הדרג המדיני, ובעיקר של איש אחד, בנימין נתניהו - הביאו את האויבים שלנו להתעצם מאוד, להעז הרבה יותר ולהוציא לפועל את המתקפה הרצחנית ביותר אי פעם על אדמת ישראל.

*הקטע לעיל והטקסט הנלווה לו לקוחים ומבוססים על כתבת התחקיר של עמרי מניב בחדשות 12.