מופקרים פעם שניה - תושבי העוטף שנאלצים להסתדר בעצמם, גם תוך כדי מלחמה

קיבוץ מפלסים נמצא רק 1.2 ק״מ מרצועת עזה - ממש אזור מלחמה. אחרי ה-7.10, רוב הקהילה פונתה להרצליה. הממשלה קבעה את מועד החזרה לקיבוץ ל-7 ביולי, 9 חודשים שהוקצו לתקופת הפינוי בתחילת המלחמה. בסוף מאי 23' הודיעו תושבי מפלסים למדינה שאין להם שום כוונה לחזור הביתה עד סוף המלחמה. מאז ההודעה, הצטרפו להודעה גם יישובים נוספים בעוטף: זיקים, ארז וניר עם. תושבי העוטף, הלומי טראומה, נאלצים להאבק בממשלה שמסיבות כלכליות רוצה להשיב אותם ללב התופת בפעם השנייה.

נכון לדצמבר 24', חברי קיבוץ מפלסים החלו בתהליך חזרה לבתיהם, אך לא כולם בחרו לשוב. כ-30% מהתושבים העדיפו להישאר במקומות חלופיים, בעיקר משפחות עם ילדים, בשל תחושת חוסר ביטחון מתמשכת באזור. אחרים חזרו למרות חששות וספקות בנוגע למצב הביטחוני וליכולת לנהל חיים נורמליים בעוטף עזה, שבו עדיין נשמעות אזעקות וישנן תחושות של חוסר יציבות נפשית וביטחונית.

למרות חיזוקי האבטחה והכנות שנעשו ביישובים, רבים מהתושבים הביעו תסכול וכעס על מה שהם תופסים כהזנחה מצד המדינה, במיוחד לאחר אירועי 7 באוקטובר. החזרה לביתם מלווה בתחושות מעורבות, כאשר חלקם רואים בכך צעד לא פשוט שדורש הסתגלות רבה.

על פי דיווחים רשמיים, כ- 30% מהתושבים בעוטף עדיין לא חזרו לבתיהם, למרות הקשיים הרבים שבמצב של פינוי מהבתים וחיים כעקורים פנימיים, בעיקר בשל חשש מהסלמה נוספת, בעיות ביטחוניות באזור, מצב תשתיות לא יציב והצורך בשיקום של בתים ומבנים שנפגעו. חלק מהתושבים, בעיקר ביישובים הקרובים ביותר לגבול, כמו שדרות, נתיב העשרה, כיסופים, נחל עוז ועוד, עדיין חוששים לחזור עקב ירי רקטות, פיגועים אפשריים, ותנאים קשים בשטח.