המחדל הגדול ביותר: הכתובת הייתה על הקיר לאורך כל הדרך

בדיוק כמעט מופתי, שלב אחרי שלב - איך הגענו ל-7.10 ומה עשתה הממשלה והעומד בראשה כדי להביא אותנו לשם ולהתעלם מכל האזהרות והרמזורים האדומים שהעמידו אנשי הביטחון לפניה.

מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר חשפה את עומק המחדל הביטחוני שאליה הגיעה המדינה בתקופת נתניהו -וזאת על אף התרברבותו לפני מספר שנים כי 'העשור האחרון היה השקט בהיסטוריה' ואת קריסת מדיניות ההססנות של נתניהו – "שקט תמורת שקט". למרות התרעות מודיעיניות ברורות על כוונות חמאס ותוכניות פעולה מוכנות למתקפות נגד, נבחרה על ידו שוב ושוב מדיניות של הכלה ותשלומים בכסף קטארי במקום הכרעה.

שנת 2023 - התחלת ניסיון ההפיכה המשפטית. במשך שנים נתניהו תלה את מדיניות ההימנעות הביטחונית שלו: לא לחסל, לא לתמרן, לא תמיד להגיב - בהמלצות הצבא לכאורה. אך החל מ-2023, התמונה מתהפכת לחלוטין: הצבא לא הפסיק להתריע כנגד מתקפה על ישראל, נתניהו פשוט בחר לא להתייחס ברצינות לאזהרותיהם, מבחינתו הם הפכו בכלל לשחקנים פוליטיים שפועלים נגדו.

הקשר בין הרפורמה המשפטית לבין המחדל הביטחוני ב-7 באוקטובר 2023 מורכב ונובע מהשפעות פוליטיות, תפקודיות וציבוריות שקשורות במערכת השלטון והביטחון:

1. הסחת דעת ופגיעה בתפקוד הממשלה

מאז תחילת יוזמת הרפורמה המשפטית, תשומת הלב של הממשלה והכנסת הופנתה בעיקר לניהול המחלוקות הפנימיות סביב הנושא. הדבר הוביל לירידה במיקוד בסוגיות הביטחון הלאומי, כולל המתרחש ברצועת עזה. דיונים ממושכים ברפורמה גזלו משאבים פוליטיים ואנרגיה מהממשלה, שהיו נחוצים לניהול יעיל של האתגרים הביטחונייים

.

2. פגיעה באמון הציבור וביחידות הצבא

הרפורמה המשפטית יצרה שסעים עמוקים בחברה הישראלית, כולל במערכת הביטחון. מחלוקות פוליטיות החריפו את המתח בתוך יחידות צבאיות, ורבים במילואים הודיעו על כוונתם להפסיק להתנדב. הדבר עורר חשש בנוגע למוכנות המבצעית של צה"ל, במיוחד באירועים חירומיים.

3. פגיעה בקבלת החלטות אסטרטגיות

הרפורמה הגבירה את העימותים בין הרשויות וגרמה לפגיעה באמון במערכת המשפט ובתהליכי קבלת ההחלטות של הממשלה. חלק מהביקורת הייתה כי המערכת הפוליטית עסקה בעיקר בייצוב מעמדה במקום בטיפול בסוגיות הביטחון המהותיות.

4. מחלוקת על סדרי עדיפויות לאומיים

המחלוקות סביב הרפורמה העלו שאלות בנוגע לסדרי העדיפויות של הממשלה. הציבור והתקשורת העלו טענות כי הרפורמה זכתה לעדיפות על פני ביטחון התושבים בעוטף עזה. הטענה היא כי היערכות טובה יותר באזור עוטף עזה יכלה למנוע את המחדל, לו היה מושם דגש רב יותר על האיומים המתפתחים.

בעוד שהרפורמה המשפטית אינה קשורה ישירות למחדל הביטחוני, היא יצרה תנאים שהשפיעו באופן עקיף על מוכנות המדינה למתקפה, כולל הסחות דעת פוליטיות, פגיעה באחדות החברתית והמוכנות הצבאית, והעדפות מדיניות שהיו פחות ממוקדות בסיכונים הביטחוניים המיידיים. כל אלו הביאו למצב שבו ישראל הייתה שסועה, חלשה ופגיעה יותר מאי פעם, והדבר היווה גורם מעודד מבחינת חמאס להוציא לפועל את המתקפה של ה-7.10, שהיקפה ומטרותיה המקוריות היו גדולות בהרבה ממה שהצליחו להוציא לפועל.